להתראות קיפי

מכתב פרידה לכלבה הכי טובת לב ואוהבת שאי פעם פגשתי.

קיפי היתה הגורה הרביעית שגידלתי (אחרי שרגא, אלוין וטאקי המדהימים). התרגלתי שגור מגיע הביתה, הדבר המרכזי שמעסיק אותו הוא איך לחרב את הבית במהירות האפשרית. קיפי תמיד היתה שונה. מהרגע שהגיעה רק רצתה לאהוב. לא הצליחה להרדם לא מחובקת איתי במיטה, התעקשה לשבת עלי בנהיגה והיתה נרדמת תוך כדי שהיא נושכת לי את המכנסיים כדי שלא אקום במקרה והיא לא תשים לב.

וכך היא גדלה להיות הכלבה הכי חמה, שמחה ועם לב עצום.

אימצנו את קיפי כמשפחה אומנת לגורי נחיה. בגיל שנה היא "התגייסה" לקורס. בניגוד לשני הכלבים הקודמים שגידלתי, היה לי תמיד ברור שהיא רגישה מדי לתפקיד. כעבור כמה חודשים הגיעה ההודעה שקיפי נכשלה בקורס על סעיף "פחדנות".

מאותו רגע לא נפרדנו – בבית, במשרד, באוטו ובכל מקום שיכולתי להביא אותה אליו.

היה לקיפי אופי כ"כ מיוחד ששלושה אנשים שונים שקיבלו לשמור עליה לסופ"ש, נשבו בקסמיה ומייד לאחר מכן אימצו כלב שלהם.

קיפי – תודה על הרבה שנים בהן עזרת לנו להיות מוקפים בשמחה, אהבה ונתינה. תודה שלמדתי ממך שאפשר פשוט לשמוח ולאהוב ושצריך לחיות ברגע.

אני שמחה שהיו לך חיים מאד מאושרים ושהמשברים הכי קשים שהיו לך הסתיימו  באמבטיות, מפגשים  עם שואב האבק ונסיעה עם קופסאות קרטון. אני שמחה על ההרפתקאות שהיו לך, אפילו על ההתפלשויות בבוץ, הגניבה הסדרתית של כל הגרביים שלי והשחייה הספונטאנית בירקון.

אני יודעת שנגעת בהמון אנשים והצלחת לשמח מאות אנשים, ילדים וכלבים בחייך. החברות שעבדתי (עבדת) בהן לא היו נראות אותו דבר בלי הנוכחות המרגיעה שלך במשרד כל יום.

לפני שבועיים גילינו שיש לך סרטן בשלב כזה שכבר אי אפשר להלחם בו. אני מקווה ששמת לב יותר לטיולים הארוכים כל יום, המפגשים עם כל מי שאת אוהבת במיוחד והשדרוג הרציני באוכל יותר מאשר לכמה שהיינו עצובים.

אתגעגע תמיד ושומרת לך מקום ענק בלב.